מוות בעריסה, והסיבות לכך 

תסמונת מוות בעריסה הנה תופעה בה תינוקות מתים באופן פתאומי תוך כדי שינה, ומתרחש ללא כל אזהרה מראש בדרך כלל אצל תינוקות בריאים בני חודש עד שנה. הסיבות למוות בעריסה אינן ידועות לרפואה, ונוצרת בעיה להסביר את פשר המיתה משום שאין כל ראיה לסיבה רפואית, או כל סיבה אחרת הניראית לעין. ציטוט מהרפואה: "מוות בעריסה, הוא מוות שנגרם לתינוק שאין דבר בהיסטוריה הרפואית שלו שיכול להצביע על הסיבה או הגורם לכך. כלומר, מדובר בתינוק שעבר הריון תקין, לידה תקינה, גדל והתפתח כראוי, לא היה חולה בזמן האירוע, לא סבל ממחלות כרוניות ולא נטל תרופות באופן קבוע. בנוסף, לסיפור המקרה, בדיקת התינוק ונתיחה שלאחר המוות לא הביאו לגילוי הסיבה".

ישנם ספוקולציות רבות לגבי מוות בעריסה. מבחינת ראות הקבלה ומה שהרפואה מכנה מוות בעריסה, הינו מוות של תינוק שגילו נע בין יום אחד לשנה, הנגרמת על ידי חניקה. התרחשות זו נובעות ממספר סיבות, ונעלה מספר מועט של סיבות אלו.

סיבה א: ישנם נשמות שיורדות לעולם לזמן קצוב, ולפעמים למספר חודשים בכדי להשלים את תיקונם, ובהגיע זמנן הן נלקחות חזרה למקור מחצבם. מיתתו מכפרת ומשלימה את התיקון המועט שנשאר לו בעולם.

סיבה ב: ישנם נשמות שהוקצב להם זמן של חודשים לחיות, מאחר ובעליונים יודעים שנשמה זו לכשתגדל תלך בדרכים עקלקלות ותשחית יותר את נשמתה, על כן לוקחים אותה טרם זמנה ללכת, כדי להציל נשמה זו מירידה לאבדון. שקוטפים אותה טרם זמנה כפי שקוטפים את הפרח בעודו נותן ריחו בטרם נובל. ישנו סיפור בתורה על 'מיכה'- בזמן עבדות מצרים הכבידו על ישראל בעבודה, והוקצב להם מספר לבנים שהם אמורים להספיק לעשות ביום, מי שלא הספיק למלא את המלאי המצרים היו לוקחים ילד ישראלי ושמים אותו בקיר במקום הלבנה. (שמות ה, יט). בפרושים מספרים שמשה מתווכח עם האלוקות על רוע המצרים ששמים ילדים בכותל במקום לבנה, האלוקות עונה לו אל תצטער הם עתידים להיות רעים, לכן במותם כיום אני מציל אותם, וכדי להווכח עימי קח ילד אחד ותציל אותו. משה הציל ילד ואותו ילד היה מיכה שעשה את הפסל והחטיא את כל שבט דן. מיכה בנה מקדש קטן והעמיד כהן וכל שבט דן היו עובדים ומשתחווים לפסל. (שופטים יז,) ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לקח לך, ואת אלית וגם אמרת באזני, הנה הכסף אתי אני לקחתיו. (ד) ותאמר אמו ברוך בני לה' וישב את הכסף לאמו. ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו.

סיבה ג: ישנם נשמות תינוקות  הנלקחות על ידי 'לילית' שהיא מלכת השדים ומלכת הסטרא אחרא. מי זאת לילית? לילית מוזכרת בקבלה כאם השדים, הפועלת יחדיו עם השידה בשם נעמה. לילית נחשבת כאלת האהבה הפריון והמלחמה. אשר תפקידה לפגוע בגברים, בכח הדמיון הגבר מדמה לעצמו בזמן יחסי אישות דמות מסויימת, הנראית כאישה יפה העולה בדמיונו, אשה זו היא לילית אשר בכוחה לשנות צורתה ככח הדמיון של הגבר. ובזמן שפיכת הזרע (לשווא) היא גוזלת זרע זה מזווגת עימו, וממנה נולדים עוד שדים בעולם, שחציים אדם וחציים רוח. היא נחשבת לאיום ופיתוי על גברים. בנוסף לכח זה יש בכחה לקחת נשמות של תינוקות, על ידי חניקתם, כאשר קודם לכן היא מופיעה  מול התינוק כדמות אמהית ואוהבת, מלבד התינוק אין אדם יכול לראותה, היא משחקת ומתבדרת עימו, חונקת אותו ולוקחת את נשמתו. נשמה זו נשארת בחזקתה במקום מסויים בעולמות העליונים שהנו מיועד לנשמות תינוקות אלו. שם לילית פורסת את חסותה על נשמות אלו הנהנות מזיו השכינה ומאושרות. על פי הקבלה נשמות אלו נחשבות כנשמות שסיימו את תיקונם בעולם ואינם יורדים עוד, והן שמחות שסיימו את תיקונם, בנוסף הן אינן עוברות את חיבוט הקבר כפי שנשמות אחרות עוברות.

כמו כן בקבלה ובתלמוד מספרים שלאדם הראשון היו שתי נשים חוה ולילית. לילית נבראה עוד קודם בריאת חוה. לאחר חטאו הוא נטש את חווה לתקופה של מאה ושלושים שנה, ובכל אותם שנים חי והזדווג עם לילית, וממנה נולדו להם ילדים רבים שהם חציים אדם וחציים שד. למה בעצם היא מתנקמת בתינוקות? לאחר שהאדם הראשון  הרגיש ששילם על חטאו עם חווה נטש את לילית וחזר  לחוה אשתו. כתוצאה מכך הסתכסך עם לילית שהתרגזה עליו מעזיבתו וירדה למעמקי הים, שהנו מקום משכנה. במעמקים התחברה עם 'אשמדאי' מלך השדים וממנו נולדים לה כל יום מאות שדים. וכנקמה באדם הראשון היא הורגת את ילדיו.  הריגת תינוקות הוא אחד מתפקידיה בעולם, על כן ניתנה לה רשות להרוג זכר עד גיל שמונה ימים, ונקבה עד גיל שתיים עשר חודש.

לכן: מאחר וסיבת מיתה זו היא רוחנית, על כן לא מופיעה שום סיבה רפואית הנראית לעין, ומבחינת המדע הרפואי יש קושי לאבחן את התופעה של מוות בעריסה.